Vayedaber

משנה: קִידֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ קִידֵּשׁ כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת אוֹתִי קִידֵּשׁ נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת וּמַנִּיחַ כְּתוּבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתוּבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה גָזַל וְכָל אֶחָד אוֹמֵר אוֹתִי גָזַל מַנִּיחַ אֶת הַגְּזֵילָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶׁיְּשַּׁלֵּם גְּזֵילָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' קידש אחת מחמש נשים. בבבלי מסיק דקידש בביאה מיירי ומשום דעבד איסורא דרבנן דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה קנסוהו רבנן ולפיכך סבר ר''ע דנותן גט וכתובה לכל אחת ואחת אם אינו חפץ בכולן אבל אם קידש בלא ביאה מודה ר''ע שמניח כתובה ביניהם ומסתלק:

גזל א' מחמשה. תנא גזל להודיעך כחו דר''ט דאפי' עביד איסורא דאורייתא לא קניס ותנא קידש להודיעך כחו דר''ע דאפי' באיסור' דרבנן קניס אבל לקח מקח מחמשה ואינו יודע מאיזו מהן לקח אפי' לר''ע מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק דלא עביד איסור והלכה כר''ע בהך מתני':

הלכה: [(גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה). אָמַר רִבִּי אָבוּן מַתְנִיתָה בְּשֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ בְּכֶסֶף כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתוּבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת.]

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ופריך ותהא נאמנת לומר מת חמי. דכיון דאמרה מת בעלי תו אינה כלתה והויא נכרית ותהא נאמנת:

לא כן כו'. מסקנת הקושיא היא דלא כן אמרינן לעיל כשם שאינן כו' והתם חשיב חמותה דמשמע כשהיא חמותה אינה נאמנת עליה וכן היא על חמותה אבל הכא תו לא הויא חמותה:

ומשני ר''ח תיפתר המתני' שהי' חמיה כאן וסיימה. והכירה כלומר שהיה חמיה עם אשתו כאן והיא היתה אצלם והכירה לחמותה וכבר הרגישה צערה מחמותה. וכעין דאמר בבבלי דף קי''ז דרגיש לה צערא ואיכא למימר דלא בעלה מית ולא חמיה מית ולקלקולא לחמותה הוא דמתכוונה סברה לבתר שעתא כשישוב בעלי ובעלה לא תיתי תצטערן:

הלכה: קִידֵּשׁ אַחַת. וּתְהֵא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת חָמִי. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת עָלֶיהָ כָּךְ הִיא אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת עֲלֵיהֶן. 81a אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה חָמִיהָ כָן וְסִייְמָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ופריך ותהא נאמנת לומר מת חמי. דכיון דאמרה מת בעלי תו אינה כלתה והויא נכרית ותהא נאמנת:

גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי אַסִּי. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּלֹא כְרִבִּי טַרְפוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. [אָמַר] לִשְׁנַיִם. גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם הוּא. אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם הוּא. נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה. שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אוֹמֵר. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִים. כָּאן שֶׁאֵין עֵדִים יוֹדְעִים. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּאן בְּשׁוֹתְקִין. כָּאן בִּמְדַבְּרִים. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. כָּאן בְּשֶׁנִּשְׁבַּע. כָּאן בְּשֶׁלֹּא נִשְׁבַּע . [רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם בְּשְׁנִּשְׁבַּע] הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ בֵּית דִּין וְלִמְסוֹר. רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר מֵימַר. בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ [גוֹזֵל]. לֹא בֵית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל. רַב אָמַר בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל וְלֹא בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ גוֹזֵל. חֵילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר. בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל וְלֹא בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ גוֹזֵל. וְאִם לא הָיָה לִשְׁתּוֹק. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא [לְהוֹדוֹת]. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא לְהִשָּׁבַע. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. הִיא שׁוֹתְקִין הִיא מְדַבְּרִים בִּגְ[זֵ]ילָה מוֹדֵי בְּפִקָּדוֹן דְּשָׁתַק מִתְגַּר וּדְמִשְׁתָּעֵי [מַפְסִד]. דְּשָׁתַק מִתְגַּר מִן הָדָה. שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֶצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם. זֶה אוֹמֵר. מָאתַיִם שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. מָאתַיִם שֶׁלִּי. נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנַח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. 81b דְמִשְׁתָּעֵי [מַפְסִד] מִן הָכָא. גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם כו'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דמשתעי מספר מן הכא אמר גזלתי את אחד מכם ואינו יודע איזה מכם כו'. ואסיפא קאי או אביו של אחד מכם הפקיד כו' דנפסד הואיל והוא מעצמו אמר כדקתני שהודה מפי עצמו:

א''ר יוסי מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות. לעיל הלכה ד' קאמר דעשו זכרים כנקבות ור' יוסי פליג עלה ודייק ממתני' דהכא ונקט לה נמי הכא ולעיל פירשתי:

סליק פירקא בס''ד

ה''ג ר' יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב''ד ולמסור. וכן הוא בפ' המפקיד דאם כשנשבע עדיין יש לו תקנה לעשות שליח ב''ד ולמסור בידו המנה ובזה יצא י''ח כדתנן פ' הגוזל אבל נותן הוא לשליח ב''ד ואמאי צריך ליתן לשניהם:

גמ' א''ר אסי מתני'. דמייתי לקמיה דפ' המפקיד כר''ע דהכא אתיא ודלא כר''ט:

דתנינן תמן אמר לשני' כו' דנותן לזה מנה ולזה מנה. כר''ע במתני' דלר''ט מספיקא לא מפקינן ממונא:

דברי הכל היא. דמודה התם ר''ט דאומרים לו צא ידי שמים כדקתני שהודה מפי עצמו דמשמע שלא היה אדם תובעו אלא שהוא בא לימלך ואומרי' לו ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניה'. וכן משני בבבלי התם דף ל''ז:

כאן שיש עדים יודעין. דהתם מיירי שעדי' יודעים מה גזילה ומה פקדון שאצלו אבל אינם יודעים ממי ולפיכך צריך ליתן לכל א' וא' אפי' לר''ט דכל אחד יכול לתובעו בעדים:

כאן במדברי'. דהתם מיירי שהם תובעים כל אחד ממנו מנה:

כאן בשנשבע. דהתם מיירי שנשבע על הגזילה ואח''כ הודה. וכעין דמסיק בבבלי פ' הגוזל דף ק''ג מודה ר''ט היכא דמשתבע דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ולקמן פריך עלה:

דשתק מתגר מן הדה. דקתני התם שנים שהפקידו כו' דאפילו הם תובעין נשכר שאין צריך ליתן לשניהם:

ר' יוחנן סבר מימר. וקאמר הש''ס דר' יוחנן דהקשה כן משום דסבר שליח ב''ד שאמרו בהגוזל חבירו ונשבע דכשירצה לחזור עבדי רבנן תקנת השבים דיתן לשליח ב''ד:

ב''ד שעשאו גוזל. כלומר אפילו בשליח ב''ד שעשאו הגזלן הוי שליח:

לא ב''ד שעשאו נגזל. כלומר דלא צריך שיעשנו הנגזל לשליח:

רב. פליג על דר' יוחנן דשליח ב''ד שעשאו נגזל דוקא הוי שליח:

חיילי' דרב. סייעתו וראייתו מן הדא דאמר רשב''א דדוקא ב''ד שעשאו נגזל וכן קאמר רשב''א בבבלי הגוזל דף ק''ד:

ה''ג ר' ירמיה בעי אם כשנשבע היה לו לשתוק. וכן הוא בהמפקיד כלומר דבעי על מה דאמר בשם רב לעיל דבנשבע מיירי אמאי דקתני שהודה מפי עצמו וכדמפ' ואזיל:

ר' ירמיה. דבעי הכי סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות דאם כשנשבע אמאי הודה ואם רצה לצאת ידי שמים א''כ מאי איריא כשנשבע אפילו לא נשבע נמי דעיקר חיובו הודאתו גרמא:

ר' יוסי סבר מימר. כלומר דבעי הכי דהיה לו לשתוק ולא לישבע דאם מתני' מיירי שרצה לכפור מתחילה היה לו לשתוק דהרי אין אדם תובעו כלום:

א''ר יודן. דפליג אהא דמחלק לעיל בין שותקין ובין מדברים אלא אפילו תימא כמו הנך אמוראי דאינון אמרין דהיא שותקין והיא מדברין חדא היא ומתני' מוקי לה בבא לצאת ידי שמים אלא דמחלק בין גזילה לפקדון והיינו דקאמר בגזילה מודי ר''ט דאם בא לצאת ידי שמים דנותן לשניהם ואפי' אינם תובעין אותו:

בפקדון. הוא דיש לחלק דשתק מתגר נשכר אם הוא שותק ולא הודה ואפי' הם תובעין:

ודמשתעי מספר. נפסד כלומר שצריך לספר וליתן לכל א' וא' ואפילו הם שותקין:

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם בָּאָה וְאָֽמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי. יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. הָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֶת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא. מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר מֵת אָחִי שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא מתה אחותי. דלא מקלקלא בהכי ולא דייקא ומנסבא:

שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי. כדפרישי' לעיל:

ואמרה מת בעלי כו'. דבתרווייהו קא שרייא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

ניתן לי יבם במדינת הים. שילדה חמותה שם והיא הלכה מכאן בחזקת שאין לה יבם:

וחוששין לדבריה. דאפקה נפשה מיבם וחולצת ולא מתייבמת:

מת בעלי ואח''כ מת בני אינה נאמנת. להנשא לשוק בלא חליצה דכי הימנוה רבנן לאשה גבי בעלה הימנוה משום דדייקא ומנסבא אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה משום דזמנין דסני' לי' וכדאמרי' בריש פירקין:

ניתן לי בן. והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה להתייבם היתה ואמרה מת בני ואח''כ בעלי נאמנת ומותרת להתייבם דלא אפקה נפשה מחזקה קמייתא:

וחוששים לדבריה. דאפקה נפשה מחזקה ושויתה לנפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ולא מישתריא לשוק בלא חליצה:

מתני' האשה כו' מת בעלי ואח''כ מת בני. והריני מותרת לשוק נאמנת כדמפרש טעמא בגמ' הואיל והיה לה בן ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם כשיצאת השתא נמי כי אמרה מת בעלי ואח''כ מת בני שאין בה זיקת יבם מהימנת אבל כי אמרה מת בני ואח''כ מת בעלי ורוצה להתייבם לא מהימנא לאפוקי מחזקה קמייתא:

חוששת. שמא ניתן לה יבם ואין הלכה כר' יהושע דאמר אינה חוששת:

מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה ובבבלי פריך עלה אמאי לא תנשא הלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדת ולד של קיימא ואם כן ילדה צרתה ולד של קיימא ומותר' לשוק ומשני משום דאיכא מיעוט מפילות וסמוך מיעוטא לחזקה דאשה זו בחזקת יבום קיימא והוי ליה פלגא ופלגא וחזקה לא עדיף כי רובא והילכך נמי לא תתייבם ואתיא המתני' אפי' כרבנן דלא חיישי למיעוטא:

ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך תחלוץ ותנשא ממה נפשך:

היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאת לא היה לה בן ואין יבם לזו:

אינה חוששת. שמא ניתן לה יבם ואע''ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרת' התם הוא דכל מה דילדה בין זכר בן נקיבה מפיק לה להאיך מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אלא א''כ ילדה זכר איכא למימר שמא הפילה ואת''ל לא הפילה שמא נקבה ילדה:

יצאת מליאה. מעובר':

הלכה: נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם. רִבִּי חֲנַניָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. מָן תַּנָּא חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ חוֹלֶצֶת. רִבִּי טַרְפוֹן דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא הָכָא אוֹף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה בָהּ. מַה בֵינָהּ לְקַדְמִייָתָא. הָכָא תֵימַר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְכָה תֵימַר. נֶאֱמֶנֶת. (בְּשֶׁיָּֽצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבּוּם. וְ)הֵן דְּתֵימַר. אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. בְּשֶׁלֹּא יָֽצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבּוּם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' מאן תנא חוששין לדבריה. דמדקאמר לדבריה משמע מיעוטא לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין ומאן תנא אם נימא דכר' טרפון אתיא דאמר לעיל גבי צרתה אם היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דאין חוששין לדברי צרה כלל ודלא כר''ע דס''ל התם דחוששין ואסורה לאכול בתרומה:

הכא אוף ר''ע מודה. דאין חוששין לדברי צרה כלל אלא דהתם בתרומה מחמיר משום עבירה. וכקושיא התוס' דף קי''ח ד''ה לדבריה אבל בבבלי שם מסיק דכר' טרפון אתיא מכח האי דיוקא:

מה בינה לקדמייתא. טעמא דמתני' מפרש דמחלק בין בני ואח''כ בעלי ובין בעלי ואח''כ בני ובסיפא גבי ניתן לי בן איפכא מ''ש דהכא תימר אינה נאמנת:

וכה. והכא תימר נאמנת:

וקאמר כשיצאת. מתחלה מכלל היתר ליבם נאמנת היכי דלא אפקה נפשה מחזקה:

והן דתימר. ומקום שאמרו אינה נאמנת בשלא כו' כדפרישית במתני':

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ זְכָרִים כִּנְקֵיבוֹת. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. תִּינָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ בָנִים. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ בָּנִים נֶאֱמֶנֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

סליק פירקא בס''ד

גמ' א''ר אסי מתני'. דמייתי לקמיה דפ' המפקיד כר''ע דהכא אתיא ודלא כר''ט:

דתנינן תמן אמר לשני' כו' דנותן לזה מנה ולזה מנה. כר''ע במתני' דלר''ט מספיקא לא מפקינן ממונא:

כאן במדברי'. דהתם מיירי שהם תובעים כל אחד ממנו מנה:

דשתק מתגר מן הדה. דקתני התם שנים שהפקידו כו' דאפילו הם תובעין נשכר שאין צריך ליתן לשניהם:

ב''ד שעשאו גוזל. כלומר אפילו בשליח ב''ד שעשאו הגזלן הוי שליח:

לא ב''ד שעשאו נגזל. כלומר דלא צריך שיעשנו הנגזל לשליח:

רב. פליג על דר' יוחנן דשליח ב''ד שעשאו נגזל דוקא הוי שליח:

חיילי' דרב. סייעתו וראייתו מן הדא דאמר רשב''א דדוקא ב''ד שעשאו נגזל וכן קאמר רשב''א בבבלי הגוזל דף ק''ד:

בפקדון. הוא דיש לחלק דשתק מתגר נשכר אם הוא שותק ולא הודה ואפי' הם תובעין:

ודמשתעי מספר. נפסד כלומר שצריך לספר וליתן לכל א' וא' ואפילו הם שותקין:

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַך בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ לֹא תִינָּשֵׂא וְלֹא תִתְייַבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ. הָֽיְתָה לָהּ חָמוֹת אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצָאת מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא מתה אחותי. דלא מקלקלא בהכי ולא דייקא ומנסבא:

שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי. כדפרישי' לעיל:

ואמרה מת בעלי כו'. דבתרווייהו קא שרייא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

ניתן לי יבם במדינת הים. שילדה חמותה שם והיא הלכה מכאן בחזקת שאין לה יבם:

וחוששין לדבריה. דאפקה נפשה מיבם וחולצת ולא מתייבמת:

וחוששים לדבריה. דאפקה נפשה מחזקה ושויתה לנפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ולא מישתריא לשוק בלא חליצה:

חוששת. שמא ניתן לה יבם ואין הלכה כר' יהושע דאמר אינה חוששת:

ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך תחלוץ ותנשא ממה נפשך:

היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאת לא היה לה בן ואין יבם לזו:

יצאת מליאה. מעובר':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source